אינדיקה / Indica

מחקרים בתחום הקנאביס והשימושים בצמח לאורך ההיסטוריה מעידים על כך שהצמח ככל הנראה בוית לראשונה בסין (מזרח סין של היום) וכתוצאה מביות זה התפתחו מספר זנים, או "סוגים" של צמח הקנאביס, בהתאם לשימושים הנחוצים באותה תקופה: ייצור סיבים לחבלים ובדים, שימושים רפואיים (גם למאכל) ושימש גם לפולחנים ומטרות טקסיות.

הקונצנזוס המדעי המקובל הוא שישנו רק מין אחד של צמח הקנאביס, ואותו מחלקים לשלושה תתי מינים: סאטיבה, אינדיקה ורודראליס. גישה אחרת סוברת שישנם שלושה מינים שונים בתוך משפחת הקנאביס, אך כאמור, זו לא ההשקפה המקובלת. בין אם שלושת הזנים מוגדרים כמין בפני עצמו ובין שמדובר בשלושה תתי מינים, ההגדרה הבוטנית פחות רלוונטית וכל "סוג" קנאביס בעל תכונות משל עצמו.

הרודראליס (Ruderalis) לא נמצא בשימוש בגידול הקנאביס הרפואי המסחרי, ולכן ההתמקדות הינה בשני הזנים האחרים: סאטיבה ואינדיקה, אשר נחקרו ונמצאו שהם בעלי השפעות מעוררות ומרגיעות, בהתאמה לצורת השימוש בהם.
הסאטיבה ממריצה ומעוררת והאינדיקה בעלת השפעה מרגיעה ואף מרדימה.

מהי האינדיקה ומהן ההבחנות הבוטניות המקוריות שלה?

צמחי האינדיקה מאופיינים בקומתם הנמוכה והרחבה ובצורת הצימוח הצפופה שלהם – הצמחים בעלי תפרחות צפופות ועלעלים רחבים יותר בהשוואה לזן הסאטיבה. צמחי האינדיקה פותחו והושבחו באופן סלקטיבי לאורך ההיסטוריה לצורך שימושים רפואיים או פסיכואקטיביים, והם בעלי נטייה חזקה יותר לרמות THC גבוהות.
במהלך 30 השנים האחרונות הפך גידול הקנאביס לגידול חקלאי מסחרי ופיתוחי הזנים התקדמו במהירות כה רבה, עד לרמה שההבחנות המסורתיות בין האינדיקה לסאטיבה היטשטשו כמעט לחלוטין.

הפיתוח הראשוני של האינדיקה

מאז בוית הקנאביס לראשונה, אי שם בתקופה הניאוליתית (סביבות האלף העשירי לפנה"ס), ההתפתחות האבולוציונית של הזנים הייתה איטית והגורם העיקרי לברירה הטבעית שלו היה יכולת ההסתגלות לתנאי האקלים והטופוגרפיה. בצורה זו התפתחו זנים המכונים "זני מורשת".
זני קנאביס אשר התפתחו באיזור צפון הודו, פקיסטן ואפגניסטן היו בעלי נטייה למופע הקלאסי של שני הזנים – סאטיבה ואינדיקה. אחד מזני המורשת של האינדיקה מאיזור זה נקרא Afghan Kush וזני אינדיקה מודרניים רבים בשימוש המסחרי מבוססים על זן מורשת זה.
כתוצאה מהכלאות אלה נוצרו מספר זנים "היברידיים" המכונים בקצרה PK (Purple Kush או Persian Kush), וככלל, מכיוון שהם תוצר של הכלאה – הם בעלי תכונות מעורבות ולהם מאפיינים של צמח הסאטיבה וצמח האינדיקה כאחד. משמעות תופעה זו היא שניתן למצוא צמח בעל מופע אופייני לזן הסאטיבה אך יהיה בעל תכונות קלאסיות לצמח האינדיקה בשימוש הרפואי/טיפולי.

השפעתו של קנאביס מסוג אינדיקה

למרות, כפי שנאמר, שלעיתים קיימת סתירה בין המאפיינים הצורניים של הצמח לבין ההשפעה שלו, חוקרים רבים סוברים שאין חשיבות להבחנה בין זן הסאטיבה לאינדיקה מבחינת ההשפעה הפסיכואקטיבית שלהם. בשני המופעים החומר הפעיל הינו THC (והוא החומר הפעיל שאחראי על עיקר הפעילות הפסיכואקטיבית במוח), אך לשני הזנים ישנו תמהיל שונה של טרפנים וקנבואידים ומכך צפוי אפקט שונה והשפעה כללית שונה על המשתמש בהם, בניגוד לסברה של חלק מהחוקרים ולכן לא ניתן להתייחס לנושא כמיתוס בלבד.
במופעי אינדיקה רבים הטרפן "מירסין" (Myrcene) נפוץ הרבה יותר מאשר בסאטיבה, וחלק מהחוקרים קושרים את נוכחותו ישירות להשפעות המרגיעות של זנים מתת זן זה, והוא נפוץ לשימוש רפואי כטיפול בהפרעות שינה בגלל ההשפעה המרגיעה והמרדימה שלו.
בנוסף, נמצא שזני אינדיקה רבים הינם בעלי אפקט חזק ויעיל של שיכוך כאב, ובגלל מכלול תכונות אלה נמצאים בשימוש רחב גם כטיפול בהפחתת חרדה והשראת שינה.

הבחנה בהתאם להשפעה הרצויה

כאמור, ההבחנה בין זן הסאטיבה לזן האינדיקה בתעשיית הקנאביס הרפואי לא תמיד פשוטה, ואף קשה יותר כאשר המטופל רוכש מוצר קנאביס רפואי בצורת מיצוי שמן או תפרחת וההבחנות הבוטניות מורפולוגיות של המוצר הופכות ללא רלוונטיות.
לכן, בענף הקנאביס הרפואי ההבחנה נעשית ע"י הגדרה פשוטה בהתאם לאפקט הרצוי - "סאטיבה" או "אינדיקה" ומתייחסת להשפעה בפועל של המוצר ואינה קשורה להבחנה הבוטנית של הצמח הנרכש.

במציאות, חלק גדול מהגידולים הינם היברידיים ומשום כך הרבה יותר מגוונים בהשפעותיהם על המטופלים.

בזכות עובדה זו יכול המטופל למצוא את הזן המתאים לו, בניגוד למאפיינים המקוריים של זן הקאנביס הספציפי. גמישות טיפולית זו מהווה יתרון עצום למטופלים עם צרכים שונים אשר מתקשים לעיתים למצוא מזור בשיטות הטיפול "הקלאסיות".